נתנו לך את השם מעוז כדי שתהיה מקור כוח עבורנו, ואיזה כוח יש לך! מאיפה יהיה לנו הכוח ששאבנו ממך?
בס"ד יא אדר א תשפ"ד
בדרך כלל לא חסרות לי מילים, אבל הפעם זה קשה לי קצת למצוא את המילים.
המחשבות שלי חוזרות ליום שמעוז נולד.
כשמעוז נולד, הוא בן רביעי, הודענו את הבשורה המשמחת לכל המשפחה, כולל אחי וגיסתי בחו"ל.
כמה שעות מאוחר יותר, באותו יום, קבלנו את הבשורה שהיה אסון במשפחה. גיסתי נפטרה בפתאומיות.
היה לנו רצון לבטא את הרגשות שלנו בשם שלו.
אנחנו ידענו שבשעה קשה זו , אנחנו צריכים הרבה כוחות.
משמעות השם שלו, מעוז, זה מקור של כח. אחנו לו שהוא יהיה לנו מקור של כח במשך כל חייו וכך היה.
מעוז באמת היה ילד חזק וספורטיבי, שזה לא מובן מאליו במשפחה שלנו.
הוא הצטיין בקונגפו, שהוא התמיד בו ובפוטבול אמריקאי שהוא שיחק בליגה וזכו כמה שנים ברציפות באליפות בליגה זו.
הוא היה מהסוג של הכח השקט. יחסית למשפחה, הוא נחשב בין השקטים.
הוא עשה, עזר, יזם , אבל הכל בשקט.
זה לא מנע ממנו להביע את דעתו, כשהיה חשוב לו.
למשל, אם ורדה, אמא שלו, קנתה את הסוג הלא הנכון של הרוגעלעכים, הוא ידע להביע בחריפות את מורת רוחו.
בימים האחרונים הקשים שעברנו בבית חולים, שמענו עליו הרבה מהחברים ובמיוחד מהחברים בצוות.
על החוויות שלו בצבא, הוא לא שיתף הרבה, אבל שמענו הרבה בימים האחרונים, כמה חזק הוא היה.
הוא היחיד בפלוגת המסלול שנשאר מהתחלה עד הסוף עם המאג. הוא לא ברח מהאתגר הזה וגם בעזה הוא נשא כל הזמן את המאג ונפל עם המאג בידו.
אבל זה לא היה רק חוזק פיזי. לימודים היו קשים לו. ובתיכון הוא לא וויתר והוא ממש לחם כדי להצליח ולעשות כמו שצריך.
היה לו את כח להתמיד. אני לא אשכח שהוא אמר לי, דרך אגב, יום אחד כשהיה בשמינית, שהוא עוד כמה ימים מסיים ש"ס משניות.
הייתי בהלם. מה פתאום? והוא הסביר לי שהוא החליט לפני כמה שנים להתחיל ללמוד כל יום פרק משניות ובמשך כמה שנים למד ועכשיו הוא מסיים את הש"ס.
אמרתי לו : "וואו, אנחנו חייבים לעשות סיום" והוא אמר לי "לא… לא צריך"… אבל ממש הכרחתי אותו וגם אמרתי לו שהוא חייב לדבר והוא הבין את המעעד ואת החשיבות עבורי ועשינו מעמד סיום והוא דיבר.
חברים גם היו חשובים לו וגם בזה התמיד. ידע לטפח חברות אמיתית, עמוקה וחזקה עם חברים. הוא הצליח לעשות את זה בכל מסגרת שהיה בהן בחייו. גם בתיכון, גם בישיבה וגם בצבא.
מעוז,
עכשיו, כשאתה נפלת, מאיפה יהיו לנו את הכוחות ששאבנו ממך כל חייך? אנחנו גאים בך, גאים בגבורה שלך, בכח שלך, בהתמדה שלך, בענווה שלך , בצניעות ובשקט שלך.
אנחנו מתפללים שהמשך חיינו יהיו ראויים לך ונעמוד במה שלימדת אותו והצבת לנו בחייך הקצרים.
אבא
בס"ד יא אדר א תשפ"ד
מעוז,
אני חושבת שהדבר הראשון שכולם שמים לב אליו אצלך הוא החיוך הענק שלך. אני בטוחה שכל אחד פה שמכיר אותך, לא יכול לחשוב עליך בלי לראות את החיוך.
ביום שהגעת לעולם הזה, נסענו לבית חולים שערי צדק בירושלים מוקדם בבוקר. כרגיל היו פקקים מטורפים. ברגע שנפתח מקום לנסוע בשוליים, אבא התחיל לנסוע בהם ואמר ש"אני מקווה שיעצרו אותי המשטרה"! ואכן זה מה שקרה… הנהג השוטר התקדם אלינו בהלם על התעוזה שלנו, אבל ברגע שהוא ראה אותי מאחורה עם צירים, הוא שאל : "היתה ירידת מים"? ונסעו אחרי… וכך היה לנו ליווי משטרתי עד לבית החולים.
היום, בדרך לכאן, גם ליוותה אותנו המשטרה. כנראה שזה מה שקורה כשבן אדם גיבור וקדוש נכנס ויוצא מהעולם הזה.
מעוז, נולדת בזמן קשה במשפחה שלנו, ונתנו לך את השם מעוז כדי שתהיה מקור של כוח לנו. ואיזה כוח יש לך! כבר מגיל צעיר, כשהיית מתחרה בקרבות קרקע בקונג פו היית מרתק כל יריב שהגיע מולך תוך שניות. כולם התפעלו ממך, אבל ידעתי שלמדת את זה בבית, כשהיית צריך להילחם על המקום שלך מול שלושת אחיך הגדולים.
אתמול החברים שלך לצוות באו לבקר אותך בבית החולים ולהיפרד ממך וכל אחד מהם סיפר על הכוח הפיזי שלך. פה אחד הם אמרו שאתה היית הכי חזק בצוות.
למרות שחלק מהאנשים יראו אותך בתור
The strong silent type,
היו לך כל כך הרבה חברים והיית מרכז העניינים בכל אחת מהחבורות שלך. החברים שלך היו מאוד חשובים לך, וכל פעם שהיית יוצא מהצבא היית מבלה איתם רוב הזמן. ראינו את זה בימים האחרונים בכמות החברים שבאו להיפרד ממך בבית החולים. האחיות במחלקה לא הבינו איך זה אפשרי, כל כך הרבה חברים לילד אחד.
אהבת מאוד ילדים ובמיוחד תינוקות. אני זוכרת כמה התלהבת כשחנה אחותך הקטנה נולדה, ואני לא יכולה לשכוח את הפרצוף המאושר שלך כשהיא היתה נרדמת על הספה בליל שבת ונתתי לך רשות להרים אותה ולקחת אותה למיטה.
כשנולד לך אחיין או אחיינית, היית מבסוט להחזיק אותם שעות בשקט ובשלווה שלך.
אהבת גם להיות לבד בחוץ ולטפל בגינה. היית העובד הכי אהוב של אמנון הגנן, וכשהיית חוזר מהצבא מותש, היית נח קצת ואז עובד בגינה עד קרוב לכניסת שבת. נהנית מהעבודה הקשה ומההספקים שלך.
אפשר היה לראות את זה בעוד תחומים. אתה לא פחדת מהדרך הארוכה. היה לך קשה בהקניית קריאה, אבל היה מאוד חשוב לך לקרוא את כל פרשת הבר-מצווה שלך למרות שהיא היתה הפרשה הכי ארוכה. והחלטת שאתה רוצה ללמוד משנה יומית ודאגת לעשות את זה יום יום, כל הזמן היתה לך משנה קטנה בכיס ובאמת בסוף זכית לסיים שישה סדרי משנה, בשקט ובענווה.
מאז אתה דואג ללמוד שניים מקרא ואחד תרגום, כל שבוע. אני זוכרת שפגשתי זוג הורים מהצוות בפעם הראשונה בצניחה, והם אמרו לנו כמה הבן שלהם מעריץ אותך כי אתה תמיד עם ספר קודש בכיס ותמיד מוצא זמן ללמוד.
מעוז, לפעמים קצת התביישת ממני. כשבאנו לבקר את הצוות שלך במתקן אדם כמה שבועות לפני שנכנסת לעזה, כל פיפס שיצא לי מהפה – נתת לי הערות עליו. אבל מעוז, אני כל כך גאה בך!
בימים האחרונים כשהיינו בבית החולים יצא לנו לדבר עם הרבה אנשים, הרבה חיילים, שטיפלת בהם באירוע שבו נהרגת. כל אחד מהם דיבר על קור הרוח שלך וסיפר איך עבדת כמו מכונה – כשמפקד אחד ביקש לעזוב את הפצועים וללכת להילחם, אתה העפת אותו, כי כל כך רצית להציל את הצוות שלך.
אני לא מופתעת שהמעשים האחרונים שלך היו להציל את החיים של החברים שלך. אני רוצה להודות לך בשמי ובשם כל המשפחה שלנו ולבקש ממך להיות מליץ יושר ולקרוע שערי שמיים.
אמא
בס"ד
מי שהכיר את המשפחה שלנו אבל לא את מעוז, כנראה היה מופתע לשמוע שיש לנו אח בסיירת. אנחנו משפחה של "לפלפים". אני יכול להעיד רק על עצמי, אבל מניח שזה לא שונה כל כך אצל שאר האחים, לא תמצאו אותי משחק כדורגל בלי מורה לספורט שמצמיד לי אקדח לרקה. אבל לא מעוז.
מעוז לא רק היה ספורטאי מצטיין, הוא גם ממש אהב את זה. כילד בכיתה ז', מעוז ארגן לבד טורניר כדורגל גושי. היה ברור לכל מי שהכיר אותו שמעוז יהיה כוכב בצבא.
אבל מעוז היה גם עובד השם אמיתי. אז הוא הלך לישיבת ההסדר בתפוח ותכנן לשרת במסגרת מסלול הסדר. מעוז רצה לתרום למדינה, אבל גם ללמוד תורה. בשלב מסוים מעוז, כמו כולנו, התקשה לשבת במקום אחד וללמוד. כשהוא ראה שהוא לא מצליח לתת את כל כולו ללימוד תורה החליט לעבור גיבוש לסיירת צנחנים. כמובן שהוא עבר, חתם ויתור על ההסדר והתגייס לשלוש שנים מלאות.
אבל מעוז לרגע לא זנח את לימוד התורה. בכל פעם שהגיע הביתה היה אפשר לראות אותו עם ספר ביד (חוץ ממתי שקרס מעייפות כמובן).
באותו בוקר נוראי של שמיני בעצרת, מעוז, שיצא לחג, היה בחווה. כשרבים עוד ישנו, מעוז יצא הביתה לאסוף את הציוד והלך משם ישר לקרבות באזור רעים. מאז ועד שהוא היה בבית חולים מחוסר הכרה זכינו לפגוש אותו פעם אחת בלבד.
לפני הכניסה הראשונה שלו לעזה נתנו לנו המשפחות הזדמנות לשלוח לחיילים דברים. מעוז ביקש רק שעון, מצלמה ו"שניים מקרא ואחד תרגום" שלא יפסיד את הלימוד הקבוע. אחד הפצועים מהאירוע בו מעוז נפצע בהמשכו, סיפר לנו שהיה לומד עם מעוז בעזה מסילת ישרים וכמה המסילת ישרים הזו הייתה חשובה לו. זה היה מעוז – ספרא וסייפא. יהודי פשוט, אך לא פשוט בכלל? שמנסה לקיים את "בכל דרכיך דעהו" כמיטב יכולתו.
מעוז נפל בתקופה קשה למדינה כולה, שהיא גם תקופה לא פשוטה עבור המשפחה שלנו. רק בימים האחרונים, במהלך השהייה הנוראית בבית חולים, גיליתי שהוא ידע לפחות באופן חלקי על התקופה הקשה שאנחנו עוברים. אני רוצה לבקש כאן ממעוז לעלות עד לכסא הכבוד ולדרוש קץ לסבלותנו ושנזכה סוף סוף שיקוים בנו הכתוב "ונתתי שלום בארץ".
נוח בשלום על משכבך, מעוז אחי הקטן היקר והאהוב.
בס"ד , שלישי, יא אדר א התשפ"ד 20 פברואר 2024
מעוז,
קודם כל אני רוצה לבקש סליחה, אני נתתי לך מספר פעמים מכות לראש…
פעם ראשונה כשהיית תינוק, שיחקתי איתך על המיטה ובטעות נפלת לי וחטפת מזה פנס בעין.
הפעם השנייה הייתה לפני שנים ספורות במהלך משחק עם כדור, דחפתי כסא כדי למנוע ממך להגיע לכדור ואתה כמובן נחוש להגיע, התכופפת וחטפת את הכסא באף ונדרשו תפרים.
בימים האחרונים כששכבת בבית חולים, הסתכלתי עליך והיה לך גם פנס בעין וגם תפרים באף.
נזכרתי בחבורות ובחתכים שנעשו מתוך משחק ומאהבה.
אתה עכשיו משאיר לנו פצע עמוק של אהבה וגעגוע.
אנחנו נזכור אותך תמיד ומבקשים ממך שכמו שדאגת לחברים הפצועים שלך, תדאג להם ולשאר הפצועים והחטופים ותבקש מהרב"ה שישלח להם רפואה וחזרה למשפחותיהם בקרוב.
אליעזר
בס"ד , שלישי, יא אדר א התשפ"ד
מעוז אחי , מעוז הגבר.
מעוז אני אוהב אותך והיה לי קשה מאוד בימים האחרונים לחכות רק לדבר אחד..
אני אוהב אותך אח שלי ובחיים שלי לא חשבתי שאני אעמוד כאן בהלוויה שלך ואדבר עליך.
הבן אדם הכי אדיש ורגיש שאני מכיר.
אני זוכר פעם אחת שמאוד רציתי ללכת לטייל בנחל פרת בחופש הגדול ולא היה מי שיקח אותי לשם, ואתה הסייר, אתה זה שטייל בכל הארץ ומכיר כל איזור, הגעת איתי לשם.
נסענו יחד ברכב ושמענו שירים שאהבת כל הנסיעה.
הגענו לשם ועשינו את אחד הטיולים שהכי קשה יהיה לשכוח בחיים שלי:
אני תמיד הייתי נשאר בתחילת הנחל
או התקדמתי קצת , אבל איתך המשכתי עוד והכרתי כל מיני מקומות שבהם עדיין לא הייתי בהם.
אתה מעוז הכי אוהב לטייל במשפחה ואתה תמיד היית סוחב הכל עליך על הגב. את כל הדברים הכי כבדים אתה סחבת.
אפילו בצבא את המג אתה סחבת.
וכל מי שהגיע לבקר אותנו אמר לנו שהוא לא מאמין שדווקא אתה סוחב אותו כי אתה לא בחור גדול,
אבל אתה היית חזק מספיק בשביל לעשות הכל ואתה אף פעם לא נחת.
כל פעם כשחזרת הביתה מהצבא התעסקת בגינה וסידרת אותה.
אפילו כשחזרת אחרי חודשיים בעזה לא נחת. יצאת לריצה הקבועה וסידרת את הגינה.
גם את הבית ולא נחת.
היית צדיק מאוד. לא נחת גם כשנכנסת לעזה.
שלחו לנו ספרים שהיו עליך ושלא נתנו לך להכניס לעזה: היה שם ספר שקראו לו "שיחות לקראת גיוס לצהל", ועוד ספר "חובת התלמידים" ,
"נפש החיים" וספר על גבורות במלחמות ישראל.
הספרים האלה מספרים עליך כל כך הרבה, על מי שהיית.
התכוננת מאוד לכניסה שלך.
מהספרים האלה אני מכיר את החלק בך של עדינות הנפש ,למרות הכאילו האדישות.
יש לי בראש כל כך הרבה זיכרונות שמחים ממך וכל כך הרבה סיפורים שכרגע אני לא זוכר לספר.
אני אוהב אותך אח שלי אני אוהב אותך, מעוז.